פסק-דין בתיק ע"פ 2746/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בקריות (כב' השופטת ת. נאות-פרי), בתיק עמ"ק 715/05, מיום 22.10.07.

2.         נגד המערערים הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח -1968 ובניגוד לפריטים 2.2א', 2.2 ו', ו- 8.6.ג' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה- 1995.

            העבירה הנ"ל יוחסה להם בקשר לניהול עסק של תחנת דלק, ברחוב דרך חיפה 49 בקריית- אתא (חלק מחלקה 32 בגוש 11608).

3.         לאחר שמיעת ראיות, הורשעו המערערים, בהכרעת הדין מיום 22.10.07, בעבירה שיוחסה להם.

            בגזר הדין, שניתן באותו יום, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, אישר ביהמ"ש קמא הסדר טיעון חלקי, אליו הגיעו הצדדים, באשר לתנאים, שפורטו בהחלטתו, להוצאת צו סגירה לתחנת הדלק.  בנוסף לכך, הטיל ביהמ"ש קמא קנסות על המערערים: על המערער מס' 1, יצחק גדעון - קנס בסך של 100,000 ש"ח, שישולם ב-50 תשלומים חודשיים או 4 חודשי מאסר תמורתו, ועל המערער מס' 2,  רחמים לוי- קנס בסך של 50,000 ש"ח, שישולם גם הוא ב-50 תשלומים חודשיים או חודשיים מאסר תמורתו.

4.         ערעורם של המערערים נסב על שני עניינים.  האחד, הרשעתו של המערער מס' 1 והשני, גובה הקנסות שהוטלו על המערערים.

5.         באשר להרשעתו של גדעון יצחק, טען ב"כ המערערים, כי לא היה כל מקום להרשיעו. לטענתו, לא היתה בפני ביהמ"ש קמא כל ראיה התומכת בהרשעתו של יצחק בעבירה של ניהול תחנת התדלוק.  יצחק הודה אמנם כי הוא היה מעורב בבניית המבנים במקום, ועל כך הורשע, בהליך נפרד, בבנייה בלתי חוקית, אך ציין כי אין לו כל חלק בניהול התחנה.  לטענתו, העדויות שנשמעו בפני ביהמ"ש קמא, לא תמכו ואף הפריכו את הטענה כי יצחק היה מעורב בניהול תחנת התדלוק.  

6.         עוד טען בא כוחו כי כתב האישום נוקט לשון הווה, מבלי לציין תאריכים והדבר פסול, כיוון שיש בכך כדי לשלול מן הנאשם את האפשרות לטעון, למשל, טענת אליבי. הפעלת עסק ללא רישיון היא, לשיטתו, עבירה מתחדשת ולא מתמשכת ולכן יש לציין תאריך ביצוע העבירה מפעם לפעם, ואם לא צוין התאריך- הרי שמחדלה זה של המשיבה מונע ממנה מלהוכיח את יסודות העבירה.

7.         ביחס לגובה הקנסות שהוטלו על המערערים, טען ב"כ המערערים, תוך שהוא סוקר גזרי דין שניתנו בערכאות השונות, כי ביהמ"ש קמא הפריז לחומרה בגובה הקנסות שהטיל, וכי הם חורגים בחומרתם מקנסות שהוטלו במקרים דומים ואף חמורים יותר.

8.         ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את הערעור.

ביחס להרשעת המערער מס' 1, מדובר לטענתו בקביעות עובדתיות ברורות של ביהמ"ש קמא, שאין כל מקום להתערב בהן. 

            ביחס לעונש- טען כי מדובר בעבירה כלכלית מובהקת, שכרוכים בה היבטים של איכות הסביבה. תחנת דלק, מטיבה, עלולה לגרום לנזקים לקרקע ולסביבה אם לא ננקטים כל האמצעים המתחייבים על פי החוק, להגנה על הסביבה. כמו כן מניבה התחנה רווחים גבוהים ביותר למפעיליה, שעשו זאת בניגוד לחוק וכבר נקבע לא אחת כי יש להחמיר עם עבריינים מסוג זה.

9.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בטיעונים בכתב, באסמכתאות ובתיק ביהמ"ש קמא, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

10.        לעניין הרשעתו של המערער מס' 1, פירט ביהמ"ש קמא בהכרעת דינו (סעיפים 29-36 להכרעת הדין) את הממצאים העובדתיים שהובילוהו למסקנה כי מעורבותו של יצחק גדעון בהפעלת תחנת הדלק הוכחה.  

            ביהמ"ש קמא, ציין, בין היתר, את העובדה כי הוא חתום כערב אישי למילוי התחייבויותיה של המערערת מס' 2 מכוח הסכם השכירות שנחתם בקשר לתחנת הדלק.   ביהמ"ש קמא הפנה  לבקשה לקבלת רישיון עסק לתחנה לתדלוק עצמי המתנהלת בדרך חיפה 49  בקרית-אתא.  בבקשה צוין שמו של המערער מס' 1, בהיותו המנהל הראשי של חב' "מפגש האושר" בע"מ (נאשמת שנמחקה במסגרת ההליך בביהמ"ש קמא).

            ביהמ"ש קמא, ביסס את הרשעתו של המערער, גם על בקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי המערער להנחת מיכל סולר לתדלוק עצמי, באותה כתובת, ואף הפנה לערר שהוא הגיש בעניין זה ולהחלטת ועדת הערר, ממנה עולה כי המערער הוא מנהל העסק.  כן ציין ביהמ"ש קמא כי במסמך המתאר ביקורת שערכו שירותי הכבאות בתחנה, ליווה אותם אדם בשם גדעון, במהלך הביקור. 

            זאת ועוד, ביהמ"ש קמא ציין בהכרעת דינו כי עדותו של המערער, הגם שהופסקה לאחר זמן קצר (מן הטעם שאינו חש בטוב), הותירה עליו רושם בלתי אמין לחלוטין.  ביהמ"ש קמא מצא שאין ליתן כלל אמון בעדותו והחליט שלא לייחס כל משקל לניסיונותיו להרחיק עצמו ממעורבותו בניהול תחנת הדלק ולהכחישה.

            דברים אלה, ביחס למעורבותו של המערער בניהול ובהפעלת תחנת הדלק, הם מבוססים, ולא מצאתי כל ממש בטענות כאילו העדויות שנשמעו בפני ביהמ"ש קמא הרחיקו את המערער מביצוע העבירה.  לא ראיתי, על-כן, מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא,  גם לאור הרושם השלילי שהותירה עליו עדותו של המערער.   

11.        באשר לטענה כי כתב האישום אינו מציין את תאריך ביצוע העבירה;